יום 4 שבת, 30.3.13 פיסה קטנה מהארמון, הרבה מאוד פרחים, כדור הארץ ורובוטי ענק...

שלום לכולם! :) 

את הבוקר של היום הקריר (בלשון המעטה) הזה, פתחנו בהליכה לtokyo station, כדי להמיר את הוואוצ׳רים שלנו לJR Pass- כרטיס חופשי לכל הרכבות של חברת JR בכל יפן, במחיר מיוחד לתיירים (באיזור ה1700 שקל כל אחד)- קונים את זה מראש באינטרנט (רק מחוץ ליפן), מקבלים ואוצ׳ר בדואר אקספרס, וממירים אותו בפס עצמו, ורק ביפן.

אז אחרי שהסתבכנו במבוך האנושי הגדול שנקרא תחנת טוקיו,

הגענו סוף סוף למשרד הכרטיסים, וככה זה נראה-

מבחוץ, התחנה נראית קצת כמו ארמון,

ואפשר גם לראות בתמונה כמה היפנים נמוכים בהשוואה למטיאס ;)

 מהתחנה הלכנו לארמון הקיסרי, או יותר נכון- לגינות המזרחיות של הארמון הקיסרי, עם הצצה קטנטונת לארמון עצמו..

התברברנו קצת בדרך, למרות שתכלס היה ממש יפה גם בהתברברות...

אפשר ברקע לראות את הפיסה הקטנה של הארמון..

ובסוף גם הגענו לגנים עצמם..

סאקורה בכניסה לגנים

התרגשנו כלכך, שקפצנו מאושר..

וכמובן שהסאקורה נראתה מהמם :)

ראינו המון פרחים שונים

ואיך אפשר בלי..

כשיצאנו מהגנים לכיוון רובע גינזה, לאכול צהריים, במקרה לגמרי (בהשארת דניס) עברנו באיזה רחוב צדדי לחלוטין, וגילינו להפתעתנו שבדיוק היום, הרחוב הזה נסגר לתנועה במיוחד למופעי רחוב שונים במשך כל היום!! :)

אז ראינו מופע ג׳אגלינג

ואת הפנטומימאי המוצלח הזה;

ומשם ברוח מרוממת אף יותר, למרות הקור העז, המשכנו לעבר גינזה- המקבילה לשדרה החמישית בניו יורק..

במקרה לגמרי, מצאתי שלט ברחוב שנראה לי מבטיח ולא יקר מדי לאוכל

ובקומה החמישית, של בניין ברוחב 3 מטרים מרובעים בערך- מצאנו אושר עילאי בצורת אוכל.. או בקיצור: יאמי!

טעיייייים!!!! באמת אין לי מילים לתאר כמה טעים כל זה היה.. רק המחשבה עושה אותי רעבה מחדש.. ;) 

אחרי ששבענו וצילמנו הכל במסעדה, המשכנו בשיטוט בגינזה לקראת היעד הבא.. 

אני מצאתי חבר חדש

ובתוך כל ההמולה וההמון, ראינו גם את הבחור הבולט הזה

ניצלנו את העובדה שהכביש היה ריק לצילומים מרשימים :)

 ״בעיטת קפוארה משוכללת״ 

משם נסענו ברכבת עילית לאודאיבה, שזה אי מלאכותי בטריטוריה של טוקיו, שם נמצא ה״מיראיקאן״, או בשמו המלא- מוזיאון המדע והחדשנות הלאומי.

בדרך אליו ראינו ערוגות טוליפים, וסתם להראות לכם כמה פנאטים היפניים לגבי הגינון שלהם, והאסטתיקה בכל דבר, מביני העניין (אני) ישימו לב שהטוליפים נשתלו בהפרש של כמה ימים בינהם, ובגבהים שונים!!

ומצאנו (לא שזה היה קשה במיוחד) גם פסל ענק של ״גאנדאם״- רובוט מאיזה אנימה (סדרה מצוירת יפנית) שמטיאס התלהב ממנו במיוחד

ושוב, לסבר את האוזן על כמה היפנים משוגעים, לרפרנס מטיאס מעיד שזה כאילו באמצע עיר בישראל יהיה פסל של 10+ מטרים של התינוק של במבה...

מצאנו גם את שתי עלמות החן האלו

שמתחפשות במיוחד לדמויות ממשחקים/אנימה/מנגה (קומיקס יפני) ומצטלמות ככה.

וסוף סוף, הגענו למוזיאון! :)

האטרקציה המהדימה ביותר במוזיאון היא גלובוס ענק שמורכב מכמה אלפי (נראה לי) צגים, שמציגים את התנועות המטאורולוגית בלייב בכל העולם...

נכנסנו לתצוגה המשתנה, שנועדה להראות לנו איך אנחנו באמת חושבים ומתנהלים עם כסף, ומשם הסתובבנו במוזיאון על האטרקציות השונות שבו...

חבל שלא היה לנו יותר זמן במוזיאון (למרות שתכלס באנו ביום מיוחד, יום שבת האחרון של החודש- שהמוזיאון פתוח בו עד 9) כי הוא ממש היה מגניב :)

היינו גם בפלנטריום שלהם, תצוגת וידאו תלת מימדית עם הסברים (אוזניות באנגלית)

מטיאס התלהב מאוד, ואני נרדמתי, וחלמתי לי על גלקסיות רחוקות.. :)

ועם כבר במדע וחדשנות עסקינן, כמחווה לפאנבואן ופאנבפונטו, החלטתי לתת לכם נגיעה, איך לא- מהשירותים! 

השירותים ביפן הם הייטק ממש, עולם ומלואו, והכל משוגע! דברים שלא חשבנו עליהם מעולם! מה משוגע אתם חושבים לעצמכם?

ככה נראית האסלה:

ומה זה לוח המקשים שלידה?

פה גבירותי ורבותי טמון הקסם. לא רק שהאסלה מחוממת (תענוג עם כמה שקפוא בחוץ), בלוח המקשים הזה תוכלו גם לכוון את הטמפרטורה הרצויה של מושב האסלה, כמו גם לבחור איזה זרם של מים חמימים אתם רוצים ולאיזה איזור ובאיזו עוצמה:

כלומר, אתם יכולים לבחור אם אתם רוצים שאסלת ההיי-טק הזו תתיז, או תשפריץ עליכם מים חמימים, אם לפרונט (לנשים) או לטוסיק (לכולם) ובאיזו עוצמה של זרם, ולכמה זמן. 

לא ניסינו את הכפתור הצהוב, (כל אסלה מכילה סט כפתורים שונה) אבל אנחנו חושבים שזה עושה מסאז׳ בטוסיק.

את המים מורידים עם חיישן, ששמים עליו את היד לשתי שניות. אם שמים לפחות, זה רק עושה קולות של הורדת מים, כנראה למקרה שהפיפי לא יוצא וצריך רעש של מים זורמים.

ובסוף, גם יש עמדת ספריי אלכוהול, לחיטי המושב לבאים ולבאות אחרינו..

גיל- ישר חשבתי שכל זה ילהיב אותך במיוחד.. :) 

 כשיצאנו מהמוזיאון, הסתבכנו קצת בדרכים עד שהגענו למסעדה שממש רצינו לאכול בה, נינג׳ה, שהעובדים בה מחופשים לנינג׳ות והמסעדה היא מבוך ענק כזה.. אבל הגענו ולא היה מקום :(:( וכשרצינו להזמין ליום למחרת, המארחת הראתה לנו את התפריט ובצער ויתרנו על החוויה.. כשהארוחה הכי זולה בתפריט מסתכמת ב50 דולר לאדם (התצקיב היומי שלנו בערך) צריך לעשות ויתורים.. יש מספיק אוכל מעולה ביפן שלא דורש פשיטת רגל (ע״ע היום בצהריים)

אז הסתובבנו קצת באיזור, ומצאנו מסעדת ראמן מקומית וקטנה שענתה מעולה על כל צרכינו (ראמן- נודלס מאוד עבים שאוכלים עם מרק ציר בקר/דגים/גם וגם שיש בו גם חתיכות ואפשר לשים תוספות מלמעלה)

ומטיאס מצא אהבה חדשה- גיוזה: שילוב של אמפנדס וקרעפלך, או בעברית, כיסוני בצק ממולאים בכל טוב, ובדרך כלל מאודים ואז צרובים קלות בשביל הקראנצ׳ :)

מפה לשם, יצא שיצאנו מהמלון באיזור 9, וחזרנו אליו גמורים, מותשים וקפואים ב1 בלילה...

כמה קר אתם שואלים??

ככה:

האייקו לסיום:

מיליוני פרחים ראינו

גם המון דברים של מדע

ואחרי אהבה נכזבת

מגלים אהבה חדשה

ועכשיו בשביל העולין החדשין מארחנטינה ואו-רוגוואי:

 Los pajaritos recitan el pio pio en ponja y los dos viajeros se despiertan para otro dia de aventuras en el lejano oriente!(leer con voz dramatica)

Salimos del hotel, sonrisa en cara y el helado viento nos golpea la cara. HELADO!! 

Caminamos durante una hora y cuarto preguntando a cada ponja como llegar a la estacion central de trenes de tokyo para cambiar nuestro vale por un ticket de viaje libre en tren por 14 dias. La estacion es inmensa y de afuera se ve como un instituto ingles de algun tipo.

Despues nos mandamos para kokyo(el palacio del emperador). El palacio en si abre solamente una vez al año para el publico pero nosotros fuimos a los jardines que son una bestialidad. Los ponjas se calculan en donde colocar cada arbol y planta y hasta le dan nombre a cada uno.

De ahi seguimos de largo a ginza(un barrio bastante pituco parecido al 5th avenue de new york) donde de puro pedo habian cortado una calle para hacer un espectaculo gratis de circo. Vimos un poco de malabares y mimos ponjas y seguimos caminando por la ciudad.

En el medio de la nada, nos llama la atencion un cartelito de una vaca que dice al lado 1200 yen... Nos miramos un segundo y nos mandamo para adentro a ver q onda. Resulta que era un restaurante diminuto llamado hiro en el quinto piso con una linda vista a la ciudad. La morfi un LUJO!!! Yo comi una especie de milanesa japonesa con wasabi, soja y arroz que no se puede ni describir de lo rica que era y etty comio una especie de arroz con verduras y carne cruda con una salsa que segun sus expresiones no bajaba del nivel de mi plato. 

Siguiente vino un tren a ODAIBA(una isla sintetica muy moderna al sur de tokyo). Al llegar nos topamos con la plena muestra de la locura ponja; un robot INMEEEENSOOO de una serie de anime ponja(gundam wing). El robot habla y hasta mueve los brazos de vez en cuando.

En frente al robot fuimos a un museo llamado Miraikan(es el latu ponja). Lo mejor del museo es una esfera gigante que cuelga del techo que tiene miles de pantallitas chiquititas y juntos forman una imagen satelital del planeta tierra en tiempo real y te permite revisar datos meteorologicos de cualquier lado en el mundo. Ademas habian robotitos de todo tipo, un submarino, experimentos de la mente, el planetarium en 3D, etc.

Terminamos nuestra visita y al pasar vimos el super robot gigante prender sus luces y partimos en el tren a shinjuku donde queriamos ir a un bar restaurante donde los mozos se disfrazan de ninjas y cada plato tiene algo que ver con la cutura ninja pero despues de darle una ojeada al menu(cariiiiisimoooo!!!) nos tomamos los vientos y comimo en un bar chiquitito y angosto en un callejon desconocido. La morfi deliciosa! Comi una sopa ponja con pasta gruesa y panceta adentro con algas! Muuuuy rico y ademas conoci a mi nuevo amor culinario!!! El gioza!!! Wwwwwooooww es la fusion perfecta entre la empanada y el kreplaj con cerdo adentro y salsa soja!!! 

Despues volvimo al hotel y mañana sera otro d... Zzzzzzzzzzzzzzzzzz