בבוקר
יום ראשון שמנו פעמינו (כלומר: לקחנו רכבת) לכיוון שינג׳וקו, איזור מאוד שוצף של
העיר, שבלבו שוכן אחד המקדשים החשובים בטוקיו- מקדש מייג׳י. (בקצרה- מייג׳י היה
אחד הקיסרים החשובים של יפן. הוא זה שהתעקש לחבר את יפן לעולם המערבי, ועשה זאת
בהצלחה מרובה.)
בדרך
לשם, מצאנו פינת חן קטנה ונעימה:
ואחרי
הליכה קצרה הגענו ל-טאקשיטה דורי, רחוב שלא עולה ברוחבו על חטיבת אלכסנדרוני, אבל
מלא עד גדותיו באנשים, שפוקדים את שלל החנויות המוזרות יותר ומוזרות פחות.. ;)
מצאנו
דברים מצחיקים לצלם:
ודברים
מצחיקים שאסור לצלם
(פה לא
תראו תמונה..)
אכלנו
קרפ היה מבחר של בערך 200 סוגים, לקח לנו שעה לבחור ;)
התחדשנו
לנו בפריטי אופנה.. אני גיליתי שמטיאס ממש גרוע בספיד שופינג (״איך זה נראה עליי?
כדאי לי לקנות? מה את אומרת?? אני ממש אוהב אבל אני לא יודע...״ -במשך שעה..)
פרס למי
שמגלה מה מטיאס קנה ומה אני קניתי רק לפי התמונות מהפוסטים הבאים ;)
למרות
שבדיעבד המקדש היה קרוב מאוד לרחוב השופינג הזה, בעקבות הכוונה לא נכונה התברברנו
לנו חצי שעה בערך בנסיון למצוא אותו..
אבל בסוף
מצאנו! :)
אני
חייבת לציין שמאוד מאוד מרגיע אחרי שעתיים בטאקשיטה לעבור לשבילי הטבע רחבי הידיים
המובילים למקדש..
פתאום
הרגשנו כאילו קפא קצת הזמן, וקצב היום יום הקדחתני נשאר מאחורינו, מחוץ למקדש.. :)
מצאנו את
אוצר הסאקה של הקיסר
וכמה
טיפים חשובים לחיים:
כמו
בכניסה לכל מקדש, גם פה אנו נדרשים להיטהר טרם הכניסה... רק שכאן המים קפואים..
ובערך 8 מעלות צלזיוס בחוץ... התוצאה: שעה וחצי אחרכך עדיין לא הצלחתי להרגיש את
האצבעות שלי...
הצטלמנו
במתחם המקדש
ולאחר
כמה צלילי גונג, יצאה למול עיני כל התיירים והמתפללים שיירת חתונה מסורתית! איזו
התרגשות :)
בכל מקדש
ישנה אופציה לכתוב משאלות על לוחות עץ מיוחדים שהמקדש ״מוכר״ למטרה זו, ויש מקומות
מיוחדים לתלות אותם בהם...
ביציאה
ביקשנו מתייר רנדומלי לצלם אותנו ליד עץ יפה :)
ורק לפי
הזוית בתמונה, פתאום התחוור לנו כמה גבוה הוא היה! בכלל לא שמנו לב לזה קודם! ;)
ביציאה
ראינו דברים מוזרים כמו האיש הזה:
והמשאית
הפרסומית הזו:
והלכנו
לעבר פארק שינג׳וקו, אך לשווא, כי מסתבר שהוא נסגר ב4 :(
אז אכלנו
צהריים קטן באיזור, ומטיאס פגש שיבא אינו!! (הכלב שהוא הכי אוהב בעולם, כלב
יפני בינוני בגודל ומתוק, אבל גם אנרגטי וחזק בו זמנית.. :))
מצאנו גם
מקדש קטן, שהוא ספוילר לבאות.. (חכו ותראו שנגיע לקיוטו)
משם
נסענו לכיוון רופונגי, הרובע היותר מפוקפק של טוקיו, כי קראנו כבר מזמן, שבכל
ראשון האחרון של החודש יש שם בר שמחפש אנשים לזומבים, עושה תהלוכה של מתים
מהלכים ברחובות העיר, וחוזר לבר לאפטר פארטי.. נשמע מגניב! :)
לקח לנו
מלאאא זמן למצוא את המקום, ובעזרתן האדיבה של שלוש יפניות חמודות, הגענו סוף סוף!
בבר נראה
די ריק ומשעמם, לצערנו. כנראה שעיקר המסיבה נגמר, אז הצטלמנו עם כמה מהזומבים
ובאנו ללכת, אך אבוי! הם רצו שנישאר ונשלם את עמלת הכניסה (1500 יין-15 דולר) כל
אחד ונקנה בנוסף גם משקאות! כשלא רצינו, הם הכריחו אותנו למחוק את התמונות (ועשו
גם וידוא הריגה), וצעקו עלינו באנגלית המעטה שהם ידעו ״לכו הביתה!״ :( ציער אותנו
מאוד כל הסיפור. מה גם שהם היפנים הראשונים שפגשנו שהיו לא נעימים כלפינו, ובטח
ובטח שעוד לא פגשנו כאלו שהיו כלכך רעים! בדיעבד נאמר לנו שאלו הטיפוסים שפוגשים
ברופונגי, ושזה ממש לא מדגם מייצג של תושבי טוקיו בפרט ויפן בכלל. נו מילא.
בקרבת
מקום מצאנו קניון שסביבו שתולה שדרת סאקורה שמוארת בלילה באור ורוד שמעצים את
היופי הטבעי של העצים, אז הצטלמנו לשיפור מצב הרוח
ובהמלך
השיטוטים לחיפוש הזומבי בר מצאנו מסעדה שמתמחה בגיוזה, שמטיאס כלכך אהב, אז חזרנו
ואכלנו שם!
אכלנו
גיוזות לשובעה, ולבסוף לקינוח לקחנו- כופתאות שוקולד!!! :):):)
השוקולד בפנים היה
חמים ונוזלי, והביס האחד הזה של שלמות כדור השוקולד המתפוצץ בפה היה נושא השיחה
האהוב על מטיאס עד שחזרנו למלון וגם ביום שאחרי. אחד הקינוחים הפשוטים אך מוצלחים
ללא ספק! :)
משם חזרנו למלון,
כשנשכחה מאיתנו כמעט אכזבת הזומבים עם החפירה האינסופית של מטיאס על הקינוח הבאמת
מעולה הזה, והלכנו לישון לקראת הנסיעה של יום המחרת, שבה עוזבים את טוקיו, ונוסעים
לנגנו... :)
האייקו לסיום:
הדרך למקדש רצופה
בחנויות,
ראינו חתונה
והלכנו רבות,
זומבים הם לא
נחמדים, ואוכלים מוחות
וגיוזה
שוקולדית תשמח לבבות! :)
Y
ahora, El pasito del delfin!!
Día
5:
Bua...
Por primera vez desde nuestra llegada a ponjalandia nos despertamos en hora.
Salimos al mundo a nuestro protocolo matutino diario; morfi del super. Sonara
mal pero los cermones que te podes mandar neto de un super en ponjalandia son
impresionantes! Hay fiambres de todo tipo, quesos de todo tipo, panes,
sandwiches de miga, frutas(inmensas), dulces, golocinas y todo re barato!! Waaa
a mi me encanta el jamon crudo del super o los triangulitos de arroz rellenos
de pescado envueltos en algas. Ademas estos supers estan en cada esquina y
abiertos 24/7...
Bueno...
Lastramo al paso y seguimo nuestro camino a shinjuku(un barrio en tokyo). Al
llegar, lo primero fue ir a takeshita street. Encontrar la calle es facil;
"buscar el caño roto del que se desbordan chiquiticientos ponjas
psicopatas"... Al decir psicopatas me refiero a freaks! Es una feria
angosta y repleta llena de cosas interesantes. Cada negocio tiene su propia
locura. Negocios diminutos que al parecer usan la misma tecnologia que la
cartera de mary poppings porque de adentro se hacen inmensos... Negocios SOLO
de zapatos, SOLO de lentes, medias de todo tipo(tienen un fetish por las
medias), camperas, remeras y todo tipo de cosas. Hay negocios que tienen ropa
de vampiros(gotica)... Nos topamos tambien con un negocio de crepe que tenia
alrededor de 300(sin exagerar) tipos diferentes de crepes y nos mandamo uno de
santishin con frutillas!! Oishi des(que rico en ponja)! Bua... Despues de
comprarnos alguna pilcha y picar unas papitas nos tomamo los vientos antes de
que me explote el cerebro o de la multitud o de la locura que emana de esa
ferian psicotica...
Siguiente
paradaaaaaa... Meiji jingu shrine!!! Un templo enorme en el medio de un bosque
tremendo en la memoria del emperador meiji que trabajo muy duro por conectar a
ponjalandia con el
resto del mundo y promover el avance tecnologico del pais!
Cada año las destilerias mas grandes de vino y de sake del pais donan barriles
llenos para el templo. El lugar es tan grande que ni te inmutas de la cantidad
tremenda de gente que va alrededor tuyo...
En
el templo tuvimos la suerte de ver un casamiento ponja en transcurso... Muuuuy
muuuuy formal...
Despues
quisimos ver el shinjuku gyoen que es un jardin nacional muy recomendado pero
despues de merodear un buen rato buscandolo nos enteramos de que cerraba una
hora antes de que empezaramos a caminar...
Almorzamos
en un bar de hamburguesas en contra de nuestro regimen de no comer cosas
occidentales pero simplemente no había lo que lastrar...
Partimos
viaje en tren a roppongi. En este distrito queriamos ir a un bar en el cual
cada ultimo sabado del mes hacen un evento de zombies!! Osea que se disfrazan y
maquillan de zombies y salen a merodean por las calles. Despues vuelven para el
after party en el bar.
Con
la ayuda de tres encantadoras ponjas(abuelo esta es la parte en la que yo de
chico te apretaria la mano) llegamo al bar en cuestion pero al descubrir que ya
la diversion mas o menos habia terminado y tendriamos que pagar mucha plata
para entrar mas el trago despues, decidimos fotografear y rajar.
Lamentablemente los ponjas nos obligaron a borrar la foto y nos hecharon casi
que a patadas :( los unicos ponjas que nos trataron mal!!! Mas adelantebse nos
revelo que roppongi es un barrio medio complicado donde se albergan a los mas
brutos de los ponjas y hasta a la mafia...
Bua...
Con la desepcion aun vivida en nuestras mentes seguimos caminando pornla ciudad
y nos sacamos un par de fotos con algunos arboles sakura iluminados y despues
encontramos un bar chicuelo en el que se especializan en mi nuevo amor
culinario; gioooooozaaa!!!
Comimos
tres tipos diferentes de gioza; de cerdo, de carne comun y de calamares y de
postre una especie de creplaj de chocolate... Woooooooooooooooooooooooooow.
Super duper morfiiiii!!!!
Ya
olvidada la decepcion de los zombies(o quizas no si estoy escribiendo ahora de
ella) volvimos a la guarida para escupir zetas al aire... Zzzzzzzzzzzzz
