היום קמנו מוקדם מוקדם (לפני השמש) והתארגנו בהתרגשות רבה לקראת הנסיעה המאוד (!!) ארוכה שלנו לjigokudany monkey park!! פארק ענק של קופי שלג! :):)
למביני עניין, כמה מכינים את עצמך ליום שאמור (דגש על אמור) להיות הכי קר שלך:
אז נסענו שעה וחצי ברכבת, חיכינו 25 דקות, ואז עוד 40 דקות באוטובוס עד שהגענו...
לתחילת השביל שאורכו 1.8 ק״מ שמוביל לפארק!
גם בשביל היה נעים, הרבה טבע ועצים
ואז...! הגענו! :)
הקופים לא שייכים לפארק בכלל, הם גרים ביערות שליד, ובכל זאת כל יום כמעט הם בוחרים לבוא לפארק..
יש שם 160 קופים, ששייכים לאותו שבט (או אותה להקה, איך שלא משייכים קופים), קטנים וגדולים, שובבים וביישנים וכולם חמודים ופרוותיים.
יש להם בפארק שלל מתקנים, יש להם גשרים לשחק עליהם
יש להם חבלים להתנדנד עליהם
יש להם בריכת מים חמים להשתכשך ולשחק בה (המקום היחיד בעולם שקופים מתרחצים בו בבריכת מעיינות חמים)
ואבנים רחבות להשתזף עליהן, כמו גם לחפש זה לזה כינים עליהן.
לא אכפת להם מהנוכחות של האנשים בפארק.. הקטנים יותר רוצים לשחק עם האנשים לפעמים, אבל לנו אסור לגעת בהם.
אם מתקרבים יותר מדי הם חושפים עליך שיניים, כאילו אומרים ״לך ממני, יא מכוער!״
אבל בכללי הם חיים ממש סבבה עם הנוכחות שלנו שם
בקיצור, בילוי נפלא לכל המשפחה, כיף חיים עם כל הקופים! :)
נהננו מאוד מאוד :)
כמו שאתם יכולים לראות, יש לנו בערך 200 תמונות של קופים עכשיו ;)
אז אחרונות לסיום, בפינה מיוחדת של... מצא את הקופים!
מי מוצא את הקוף בתמונה??
וכמה קופים אתם רואים כאן??
נפרדנו לשלום מהקופים
(נו, הייתי חייבת לשים עוד אחת ;))
פספסנו את האוטובוס חזרה, אז ניסינו אמצעי תחבורה אלטרנטיביים
וכשראינו שזה לא עובד, חיכינו מיליון שנה לאוטבוס אחר... נו מילא.
אחרי עוד מלא נסיעות, באטובוס, רכבת ואפילו מונית (!!) הגענו בשעה טובה ומוצלחת לחוות הוואסאבי! :):)
והדבר שהכי רצינו לנסות שם היה... גלידה בטעם וואסאבי!! :)
האמת, פטיאס לא אהב, אבל אני ממש התלהבתי.. כי זה מתוק, בעיקרון, אבל פעם בכמה ביסים מגיע לך מעין ״בום״ חריף כזה, אבל חריף של וואסאבי, שנכנס לאף ופותח את הסינוסים ;) גלידת הפתעות! :)
בכללי, החווה הזאת היא מקום סופר רגוע... הכל שם בפנאן, יש ערוגות של חלוקי נחל, ובתוך אלו מגדלים את הוואסאבי מכשהוא קטן
עד שהוא כבר ממש גדול, ויש לו פרחים! ;)
ווכה זה נראה מלמעלה: (מצאו את התיירת הסקסית שחומת העור)
טיילנו לנו בין שבילי הסאקורה בחווה, צילמנו קצת :)
וסיימנו בחנות המזכרות, שם פטיאס האמיץ ניסה וטעם כל מיני דברים מצופים בוואסאבי
וקנינו קצת הפתעות בשבילכם :)
ביציאה, שאלנו את העובדים החביבים של המקום איך מגיעים לרכבת, והם כיוונו אותנו, ונתנו לנו מפה והכל, והבחורה בתמונה אפילו הביאה לי קוביית אוריגאמי עשויה ממש יפה שהיא הכינה בעצמה :)
בדרכנו לתחנה, התחיל לטפטף עלינו גשם, ופתאום עצר לידנו רכב, ובתוכו... העובד המאוד חביב מחוות הוואסאבי! (איהארה) הוא אמר שמאחר ויום העבודה שלו נגמר, ובגלל שנראינו לו ממש נחמדים, הוא יחרוג מהחוקים, ויסיע אותנו בדרך שלו למקום קרוב לתחנת הרכבת! הידד :)
הגענו לרכבת, נסענו למאטסומוטו, (מאטסומוטוווווווו, כמו שמערכת הכריזה ברכבת אומרת את זה, פעמיים) ושם תכננו לאכול ארוחת ערב.. אך אבוי! כשהגענו לשם כבר היה מלאאאא גשם! גשם חזק ושוטף, שלא מתיר לנו ברירה אלא לנסות למצוא אוכל במסעדות הצמודות לתחנה!
(אגב, בשלב זה אני מוכרחה להודות לגיל ולשים, על התיק המעולה שהם השאילו לנו לטיול, כי הוא כולל בתוכו גם כיסוי גשם! מציל חיים!)
בדקנו את המסעדות, ונכנסנו לאחת שנראתה לנו אחלה, עם סובה (אטריות קמח כוסמת דקיקות בתוך מרק טעים) ושאלנו אם יש תפריט באנגלית.
כשהתברר שלא, איזה בחור צרוד שישב על הבר ( והיה ברור שהוא לא מקומי) אמר באנגלית שהוא יוכל לתרגם לנו ולעזור! מבט קטן במחברת שלו והיה שם משהו מאוד מאוד מוכר... עברית!
אז לבחור קוראים ארז, הוא היה מופתע מאוד שאנחנו ישראלים (מסתבר שאנחנו לא נראים), והוא מרצה באוניברסיטת תל אביב לתרבות יפן, יפנית ולבודהיזם ביפן! עכשיו הוא מדריך טיול ביפן של עשירי המשק (מי עוד יכולים להפוך מרצה באוניברסיטה למדריך טיולים?) ובדיוק שלח אותם לערב חופשי במאטסומוטו!
הוא עזר לנו להזמין אוכל
סובה במרק עם חתיכות בשר חזיר :)
והתיישב איתנו, אבל רק בתנאי שהוא לא ידבר, כי הוא צרוד מאוד :(
סיפרנו לו על הטיול, ואיפה היינו ומה עשינו, והוא מאוד התלהב, וגם הסביר לנו כל מיני דברים, וסיפר לנו דברים מגניבים (בגבולות הצרידות, כמובן)..
אחרי ארוחת הערב נסענו חזרה לנגאנו סיטי, ומזל שהמלון שלנו במרחק שתי דקות מהתחנה, כי גם שם ירד גשם שוטף!
בתקווה שמחר יהיה יותר שמשי,
פשוש ופטיאס :)
