יום 2, 28.3.13 יגעת ומצאת? Yataa! (הצלחתי, ביפנית)

אין ספק שיגעת ומצאת זה המונח הכי נכון לתאר בו את היום המאוד (מאוד) ארוך הזה...

היום התחיל מוקדם בבוקר, כשארזנו את עצמנו מהמלון בהונג קונג,

(כמה ההונג קונגים חולי היגיינה? ככה נראה הכפתור למעלית, שמצופה בניילון, כדי שלא יצבור חיידקים והם מחליפים את הניילון כל הזמן! חחח)

 

 מצאנו את הדרך לשדה התעופה, עשינו צ׳ק אין, אכלנו שם אחלה ארוחת בוקר ואפילו מצאנו ווי פיי.

עם ההמתנה לבורדינג, השמיים האפרוריים שינו צבע לאפור כהה, ולא עבר זמן רב עד שהבחוץ היה גשם חזק ושוטף... למרות שעד העלייה למטוס כבר התבהרו השמיים, אייר צ׳יינה לא רצו לקחת את הסיכון, ועל כן חיכינו במטוס דומם שעה ועשר דקות, עד להמראה המיוחלת.

מה שכן, זמן הקונקשן שהיה לנו בין הטיסות בבייז׳ינג היה שעה ועשרה- ועל כן ביליתי את כל הטיסה בדאגה. :(

צוות המטוס נע בין נונשלנטי/אדיש למאושר להפליא ,כשהם הסתכלו על הכרטיס שלנו לטיסת ההמשך וקבעו בהחלטיות שלא נגיע אליה.. וכל הריצות בשדה״ת לא עזרו במאום, כי ירדנו מהמטוס במדרגות, ונסענו במעגלים עם הסעה שנוסעת במהירות 25 קמ״ש אל הטרמינל, ואז גם היו תורי ענק למעבר קונקשנים, ובידוק ביטחוני של חצי שעה. 

אז מראש כשהגענו חסרי נשימה לכיוון דלפקי טיסות ההמשך, כבר הפנו אותנו הדיילות לכרטס אותנו על טיסה אחרת, ונתנו לנו את ׳מדבקות הפאשלה של אייר צ׳יינה׳

הטיסה החלופית הייתה אמורה לצאת 3/4 שעה אחרכך, ככה שהעיכוב לא היה גדול מדי, והיא גם הגיעה לשדה תעופה קרוב יותר למרכז בטוקיו. מעולה!

הבעיה היא שגם היא התעכבה בשעה (שוב, כשכבר חיכינו במטוס) ועד שנחתנו בטוקיו ב22:30 שעון טוקיו כבר היינו גמורים פלוס פלוס. שרדנו את בדיקת החום (עוברים אחד אחד בשער שמודד את חום הגוף שלך ומדווח שאתה תקין לעובדי תברואה משוגעים- בטח מקבלים לעבודה הזאת רק אנשים נוירוטיים ממש)

וממנה לאימיגריישן. הודענו למלון שנאחר קצת, ואז התברברנו שעתיים עם הרכבות.

רק לציין, שעזרו לנו בדרך כמה יפניים מקסימים (!!!)- במיוחד אחד בשם קומיטקו, ששאלנו אותו באיזה 12:20 בלילה על הרכבת איך מגיעים, והוא לא ידע אנגלית בכלל, אז הוא מצא אפליקציה בטלפון שלו שמתרגמת יפנית לאנגלית וחזרה וככה תקשרנו, ואז הוא ירד איתנו מהרכבת, ליווה אותנו לרציף שהיינו צריכים, חיכה איתנו עד שהגיעה הרכבת שלנו, ואז הלך חזרה לקו הרכבת שהוא היה צריך, כדי להמשיך בדרכו!

אין ספק שהם חמודים, היפנים האלה.. :)

הגענו למלון, שם חיכו לנו במיוחד כבר אחרי השעה שסגרו את הדלפק כדי לקבל אותנו, שנוכל להיכנס לחדר ולישון..

וכך בסופו של יום ארוך ארוך- הצלחנו להגיע לטוקיו בשלום :)

ואנקדוטה קטנה: ככה נראה מטיאס כשהנקניקייה שהוא קנה לעצמו מתבררת להיות נקניקיית... דג! חחח ;)

ועכשיו באספניולית:

 Day 2:

Riiiiiiing riiiiiiiing!!! A despertarse se ha dicho!! Siete en punto, ducha veloz, ultima ojeada al paisaje, patadas en el culo a etty para que se despierte, ultimas fotos y L.J(lo juimo). Taxi, tren, avion, tensión...

Llegaremos a tiempo a shangai para el vuelo a narita(tokyo)? 

-Ah? No, ese vuelo lo perdieron- nos informó con suma indiferencia la chinita pelotuda con cara de “me atropelló un tractor de joven". 

Se abren las puertas, corremos como bestias hacia el bondi al aeropuerto, el bondi da diez vueltas en circulo a dos por hora, corremos como bestias y finalmente conseguimos un vuelo alternativo a haneda(tokyo)...

Nos quitamos el Sudor de la frente... Agradecemos a budha que se nos haya aparecido en forma de un avion de air china(que no es lo mismo que china air)para haneda y subimos a nuestro vuelo.

En el vuelo turbulento que nos esperaba encontramos desde un par de italianas y una china mirando fringe hasta unas hermanas alemanas que parecían ser el "mini me" una de la otra.

Finalmente y tras una dura travesía llegamos a el aeropuerto haneda en el centro de tokyo. Tras la entrada, nos esperaban carteles de promoción de japón como candidato para las olimpiadas del 2020. Visa, balijas y con la ayuda de una azafata le avisamos al hotel de nuestra demora. 

Pedimos tickets para el subte, consultamos a un ponja de traje muy simpatico sobre el anden que necesitabamos. 

Al cambiar de tren el ambiente cambió. Probablemente debido a que al parecer se rompio un caño de ponjas y estos no pararon de salir como locos disparados a nuestro tren y este se llenó como si fuera el apocalypsis mismo que ocurriera afuera del tren.

obviamente nos equivocarnos de parada y un ponja llamado kumitko, muy preocupado por nuestro error se autoproclamo salvador oficial de nuestros cansados traseros. Usando pantomimas, aplicaciones celulares de traducción y un pesimo ingles nos puso de vuelta en rumbo. 

El guarda grita "destinoo!!״(o eso parece la sarta de japoneseadas que escupe el altavoz) y salimos por primera vez a las calles de tokyo. Al principio me da la impresion de que el apocalypsis de verdad ocurrió y que en las calles merodean zombies hambrientos pero al acercarme me entero de que son empresarios japoneses literalmente EMPEDADOS hasta las patas!!! cosa que no les impide acercarse a nosotros a ayudarnos a encontrar el hotel y entre carcajadas llegamos al hotel yanagibashi. Yataaaaa!!!

POR El AMOR DE DIOS QUE DíA LARGO!!!