*החלטתי לפצות את קוראינו הנאמנים בפוסטים, על אף הזמן הארוך שעבר... לצערי, אין עדיין ספרדית לפוסטים הקרובים.. כשיהיה, מטיאס יעדכן אתכם :)*
ובחזרה לעניינינו-
בוקר יום שני הביא איתו חידוש, היום נסענו בשינקאסן!
השינקאנסן (מבטאים שינקאסן, או לפחות אנחנו החלטנו שמבטאים את זה ככה), ׳רכבת הקליע׳ היא גולת הכותרת של התחבורה הציבורית ביפן- רכבת בזק שנראית מאוד כמו חללית, ונוסעת במהירות של 300 קמ״ש! המסילות עוברות דרך ערים, הרים, גשרים ומנהרות, ותוכננו ברובן לעבור דרך נופים יפהפיים, כדי שלנוסעי הרכבת תהיה הזדמנות לחזות בנופי המדינה. (קו טוקיו -אוסקה, העמוס בעולם עם 1.16 מיליארד נוסעים בשנה, משקיף לנופי הר פוג׳י -תמונות כשניסע בו ;))
הגענו לנגאנו סיטי, ולאחר הליכה קצרה (דקה וחצי) מצאנו את המלון, התמקמנו (שמנו שם את התיקים, כי מוקדם מדי לצ'ק אין) ונסענו הישר ל-מאטסומוטו!
בדרך לטירת מאטסומוטו, מצאנו מאפייה ביתית ששובלי הריח המדהים שיצאו ממנה תפסו אותנו ממרחק, (חבל שלא צילמנו את הבחוץ שלה), וככה היא נראית מבפנים:
יש מאפים מלוחים ומתוקים, בצורות וגדלים שונים, והמחירים כלכך זולים שבאמת היה צריך לעצור אותי מלקנות הכל כדי לטעום 
יש מאפים עם סלמון מעושן ואספרגוס, עם גבינה ופרשוטו (שמבפנים קרם גבינה בצל ושומר) שהיה מדהים, קרואסונים שונים ומשונים, לחמים מיוחדים ומקוריים תוצרת בית, ובקיצור- טעים!!!
קנינו גם מאפה-דובי
וגם בתוכו הופתענו למצוא קרם שוקולדי עשיר ונפלא, בתוך הדובי-בריוש :)
מדהים לראות כמה מחשבה הושקעה בכל מאפה, שכל ביס יהיה שונה מקודמו ומיוחד כשלעצמו. עולם ומלואו במאפה.. :)
לפני הטירה, עשינו עצירת פיפי קצרה... זוכרים שסיפרתי כמה משוכללים השירותים ביפן..? אז לפעמים הם גם סתם חור בריצפה.. ;)
מה שכן, גם פה הושקעה מחשבה רבה, בכל תא יש כיסא נשלף להושיב את התינוקות בזמן שאת עושה פיפי!
סוף כל סוף, הגענו לטירה:
יותר נכון מבצר מטירה, מוקף בתעלת מים (עם מלא דגי ענק), ובנוי לגובה עם חרכי ירי ושאר מערכות הגנה..
וככה נראה הנוף מסביב למאטסומוטו...
הטירה הזו מוגדרת כטירה ששומרה בצורתה המקורית באופן הטוב ביותר ביפן (best preserved), ובמבט במשקפיים הנכונים באמת אפשר לחשוב שחזרנו בזמן לימי הביניים...
בכניסה לגני הטירה גלוי לעין שגם פה הסאקורה היא חלק בלתי נפרד מהעניין ;)
אז כמובן שנצטלם
נכנסנו לטירה עצמה, והורדנו נעליים כמובן (אוי, הריח :$)
ועלינו אט אט בקומות, שהוסבו למוזיאון עם הסברים של מה היה בכל קומה, ומוזיאון נשקים ושאר דברים שהיו בטירה ..
תמונות מהטירה
יצאנו בחיפוש אחר ארוחת צהריים, אמרתי למטיאס שרק צרפתים אוכלים צפרדעים, אבל הוא לא הקשיב לי.. ;)
וחיפשנו אוכל בשוק הקטן והנעים הזה:
אך לצערנו ללא הצלחה. :(
חזרנו לנגאנו סיטי, ושמנו פעמינו לכיוון מקדש זנקוג׳י, הגדול והחשוב במקדשי מחוז נגנו...
בכל האתרים צוין שיש הליכה של 3 ק״מ אל המקדש.. איך אף אחד לא ציין שזה 3 ק״מ בעלייה של 30-45 מעלות??? (הזווית משתנה..)
כדי להסיח את דעתי, פטיאס סיפר לי בעלייה סיפורים, בינהם על ה-אטיאוזאורוס, דינוזאור קטן שכל הזמן תפוסות לו הרגליים, וכואב לו ללכת בעלייה ;)
בסוף הגענו!
וגם פה הדרך למקדש רצופה בחנויות (אמרתי לכם שזה מוטיב חוזר...) אבל הפעם כבר הגענו מאוחר והן היו סגורות..
הצטלמנו עם המקדש :)
ופה, מחוץ למקדש יש גם לוחות עץ למשאלות, ויש מיוחד לילדים, עם לוחות עץ של דובי :)
נגנו היא צפונית לטוקיו, וקר בה יותר, אז כאן רוב הסאקורה עדיין בניצנים ותפרח במהלך השבוע.. מצאנו לנו סאקורה בפוקסיה, שכמו עוד כמה, כבר הקדימה לפרוח :)
ומונומנט להאייקו :)
בדרך חזרה למלון מצאנו מסעדה קטנטונת ומוסתרת מן העין (גם זה מוטיב חוזר),
עם קונספט מאוד מיוחד.. באמצע השולחן יש חור, ובו העובדים מניחים מנגל שולחני, עליו אתה צולה לעצמך את האוכל!
היה ממש ממש ממשששששש טעים, ואפילו את הקינוח צולים על המנגל ואוכלים עם גלידה קרה ;)
הצטלמנו עם המלצרית המתוקה שלנו (מסכנה, היא נבוכה נורא חח)
וככה נראית המסעדה מבחוץ: (את השלט הגדול מלמעלה רואים רק מהצד השני של הרחוב, אנחנו ראינו רק את השלט הקטן שרואים בצד שמאל של התמונה.. )
שבעים ומרוצים, חזרנו למלון לישון, להתכונן לנסיעה הארוכה והמוקדמת של יום המחרת... :)
האייקו לסיום:
רכבת מהירה,
טירה גבוהה גדולה
מקדש גדול מרשים
וצלייה בלי שיפודים
:)
נשמע ונראה מדהים! הייתי רוצה לנסוע ברכבת הזו ולאכול באותה מסעדה. עשה רושם מגרה...(:
השבמחקהייתי רוצה להוסיף איזה כיף שאת כבר בבית אבל את שוב נוסעת.....